סרט קנדי (52 דקות, תרגום לעברית, 2009) המציג את סיפורם של 5 צעירים שנטשו את העולם החרדי.

 

בכאב מהול בהומור, מתאר הסרט את הקונפליקטים הגדולים: החלטות שפעם לא היו צריכים לקבל - מה

 

ללבוש? עם מי להתחתן? היעדר כישורים רלוונטים לשוק העבודה החילוני, ונידוי מצד המשפחה.

 

הסרט הוקרן במסגרת הפסטיבל ה -11 לקולנוע בירושלים, 12-18.12.2009

 

לאחר הקרנה התקיים דיון עם ארגון ה.ל.ל, האגודה ליוצאים לשאלה:

מה אנו יודעים על  יוצאי העולם החרדי המבקשים , במחיר כבד, להתערות בקרבנו?

בדיון השתתפו: אירית פנט, יקיר אנגלנדר, יוסי דוד וד"ר שלומי דורון.

 

 

 

 

 

...אז מה היה לנו?

שיחות וחיבוקים עם המון חברים שלא ראינו מזמן.

אוכל טעים

מקום שטובל בנוף יפהפה - בגבעות עמק איילון.

 

 

 

   

 

מסיבת ריקודים לתוך הלילה.

תחרות תחפושות לפי מיטב המסורת של ה.ל.ל

ובעיקר המון שמחה להיפגש ולשמוח ביחד.

 

 

  

 

 

 

  

ראו : מחשבות. של א' לאחר סופ"ש פורים בנווה שלום.

 

 גם השנה נערך הטקס המרגש  בבית השחמט ברמת אביב.

 העניקה  ה.ל.ל  55 מלגות ליוצאים וליוצאות שילמדו בשנת הלימודים 2008-2009.  

 

הנה לקט רשמים מערב המלגות:

 

אורית דבש,

אחראית ועדת מלגות:

נאמר כמעט הכל לכן, אמעיט בדברי.

 

מזה 4 שנים אני עומדת בראש צוות שנפל בחלקו להמליץ על חלוקת מלגות לימודים

ליוצאים בשאלה במסגרת העמותה שלנו - הלל.

כמו בשנים עברו גם השנה אני  מלאת גאווה וסיפוק על כך שאנו מצליחים להאיר את דרכם לעתיד של צעירות וצעירים מהעולם החרדי שבחרו להתחיל מסלול חיים בעולם החופשי.

המלגות המחולקות הערב הן הביטוי המוחשי ואולי החשוב  לכך.

 

אתחיל במעט אינפורמציה:

את שנת הלימודים הנוכחית, אנו מתחילים עם 55 יוצאים ויוצאות שמתחילים ללמוד:

 

11 מלגות לבגרויות ולמכינות

3   מלגות לקורסים מקצועיים

41 מלגות ללימודים אקדמיים

 

ראוי לציין כי במשך השנה, נוספים עוד יוצאים שמתחילים ללמוד בסמסטר חורף וגם הם יקבלו מלגה.

 

הערב  אני מבקשת  לציין לשבח, 6 יוצאים שלנו, שזו שנתם האחרונה או אחת לפני האחרונה ללימודים. הם זכאים למלגה אך ויתרו עליה.

הם ויתרו על המלגה מכיוון שמצאו מקום עבודה בתחום לימודיהם.הם בקשו להעביר את כספי המלגה שלהם לחבריהם שזקוקים לה יותר.

 

רפי, דוד ואלי – לומדים הנדסה בטכניון והתקבלו למקומות עבודה מאוד מוערכים.

שי, נעמי ויוני -  לומדים קולנוע בבי"ס "סם שפיגל" ואף הם התקבלו למקומות עבודה בתחום לימודיהם.

 

 

אסיים בברכות תודה לכל מי שעזר במלאכה, לאורחים, לתורמים שבלעדיהם לא היינו פה הערב, לחבריי לוועדה,חנה, מירה ועמוס. ובמיוחד, לכם, היוצאים, שגורמים לנו המון אושר וגאווה.

 

יעל זאבי, 

 יו"ר עמותת ה.ל.ל:

ערב טוב,

בימים אלה של ראשית שנה ופתיחת שנת לימודים, נושא החינוך נמצא בכותרות, תכניות לימוד חדשות מחד, וקיצוצים מאידך, ואנו מוצאים עצמנו חלק בלתי נפרד מהדיון הציבורי על לימודי הליבה.

עמותת ה.ל.ל. מקבלת אליה צעירים שגדלו בעולם החרדי בישראל ובחרו להשתלב כאזרחים מועילים בחברה הכללית.

בהיותם תוצרי מערכות החינוך ה"אחרות" , שזוכות לתמיכה ציבורית וממשלתית נדיבה, הינם, ברובם, חסרי השכלה כללית בסיסית, חסרי ידע וכישורים לרכישת השכלה גבוהה ומקצוע שיאפשר להם להיות אזרחים עצמאיים, תורמים ולא נתרמים, לחברה הכללית.

בשנה החולפת אנו עדים לתופעה מתרחבת, אימהות צעירות לילדים פונות אלינו, ואנו נדרשים למאמץ סיוע מיוחד, להן ולילדיהן, בהשתלבות בחברה הכללית, וברכישת השכלה, כתנאי הכרחי.

משימתנו העיקרית – לסייע לפונים בדרכם הקשה, להביאם לנקודת זינוק, וללוותם במסלול רכישת ההשכלה: החל מהשלמת תעודת בגרות, לימודי מקצוע ותואר אקדמי ראשון, ומשנה זו – עומדת לרשותם קרן הלוואות ללימודי המשך – תואר שני ותארים מתקדמים, תרומת משפחת פינסקי מברזיל.

שתי זכויות בסיסיות המוקנות לכלל אזרחי המדינה על פי המשפט המקומי: הזכות לקבל חינוך והזכות לחינוך חינם, המעוגנות שתיהן בחוק לימוד חובה, תשכ"ט 1949 .

הזכות של כל אדם לקבל חינוך אינה עומדת בפני עצמה. מימושה הוא בסיס למימוש זכויות אחרות, כגון הזכות לחירות ולחופש, הזכות לכבוד ולמימוש עצמי, הזכות לחופש ביטוי והזכות להשתתפות בחיים הציבוריים. הרשימה, כמובן, אינה סגורה.

עוד בשנת 1928 קישר השופט האמריקאי קארדוזו בין הזכות לקבלת חינוך לבין הזכות לחירות, וקבע:

הפרת זכות אחת, הזכות לקבל חינוך, מביאה להגבלת זכות אחרת, הזכות לחירות.

אנחנו חופשיים רק במידה ואנו יודעים, ומידת החופש שלנו היא כמידת הידיעה שלנו.

אין חופש אמיתי ללא בחירה, ואין בחירה ללא ידיעה – ליתר דיוק ידיעה שאינה מתעתעת או מטעה.

עצם הרעיון של חופש הוא המחשבה המשתמעת על חופש המחשבה לקלוט וליצור חשיבה משל עצמה.

(תודה לשרית שהעבירה אלי את המאמר, שפורסם לרגל יום האוריינות הבינלאומי).

 

קרן המלגות הינה פרויקט דגל ב-ה.ל.ל, שלב חיוני להשגת המטרה. הקרן חילקה בשנה שעברה, ותחלק גם השנה, כחצי מיליון שקל. לצערנו, אנו צופים שהשנה הבאה תהיה שנת מצוקה תקציבית: המצב הכלכלי בארץ ובעולם משפיע גם עלינו. יחד עם זאת, למרות מצוקות התקציב המתרחשות עלינו, נעשה כל מאמץ שלא לפגוע בפרויקט חשוב זה, ואם יתאפשר לנו – גם להרחיבו.

 

 

תודות:

לוועדת המלגות, ובראשה אורית דבש, רכזת הועדה, המבצעת עבודת קודש מזה חמש שנים, דואגת, ויוזמת, מכוונת ותומכת. לצידה חנה קליין, מירה פירט, ועמוס אוזן, המשקיעים מזמנם ומרצם כדי לקבל את ההחלטות הנכונות.

תודות לגדי, על ארגון ערב זה, ולכל הצוות שתרם את חלקו.

 

תודה גדולה מכל הלב לתורמים שלנו, ובמיוחד לתורמי המלגות, המתמידים לתמוך במפעל חשוב זה.

 

בימים אלה הושלם המעבר למרכז החדש שלנו. אנצל במה זו להודות לניסים, אבי, חיים, דודו, גבי, וריבקי, שסייעו לנו ונכונים תמיד להושיט עזרה.

 

לכל הלומדים, המתחילים, הממשיכים והמסיימים, אני מאחלת הצלחה בלימודים, ולנו, המתנדבים – ברכת שנה טובה, שנת עשייה פורייה.

 

תגובות בפורום

בר:    

הרגע המרגש ביותר הערב היה לשמוע ששישה יוצאים שלומדים עדיין וזכאים למילגה - ויתרו עליה לטובת הלומדות והלומדים האחרים מכיוון שמצאו עבודה בתחומם. מדהים.

תענוג לפגוש את המתחילות והמתחילים בלימודיהם, נהדר לפגוש את הממשיכות והממשיכים, ממלא גאווה לראות את המסיימים, וגם את כל אלו שבאו לשמוח בשמחת חברותיהם וחבריהם, וכמובן את המתנדבות והמתנדבים.

נהניתי מאד מאד מהתזמורת. רעיון גאוני!

  

מאיה:

גם אני התרגשתי כששמעתי על היוצאים שויתרו על מלגה למען אחרים.
שמחתי לפגוש את כולכן/ם, תודה לכל המארגנים, המתנדבים והתורמים ובהצלחה לכל הסטודנטים.

אגב, התזמורת אכן היתה מעולה, מקווה לראות את חברי התזמורת באירוע נוסף של ה.ל.ל.

 

טל אביטל:

לא התכוונתי לבכות, פשוט יצא לי (איזה בושות..)
אבל באמת מגיע להלל התודה הזאת והרבה הרבה יותר..
 

רבקי:

בדמעות שלה, היא בעצם הביעה את מה שעובר עלי גם...
הכרת הטוב שאני מרגישה ל"הלל" מרגע שהצטרפתי לשורותיה, היא בלי גבול.
וגם אני במקומה הייתי בוכה על הבמה.

 

 

 

ביום רביעי נפל דבר - הודעה של ח. ג. בפורום גרמה לעצב רב לחברי ה.ל.ל:

רפי שפירא מקיבוץ עין שמר (הידוע כאבי החוזרים) הלך לעולמו בגיל 65.
הלוויה התקיימה ביום חמישי ה- 3.4.08 בשעה 16:30 בקיבוץ עין שמר.

רפי היה קשור להקמת העמותה עוד מימיה הראשונים בשנת 1991.

הוא סייע לקלוט יוצאים בקיבוץ שלו ובקיבוצים נוספים של השומר הצעיר.

 

 י' - חייל שלנו שמכיר ואוהב את רפי - קיבל רשות מהמפקד להיות בהלוויה.

הוא הגיע לעין שמר עם זר פרחים גדול בשם ה.ל.ל וכך הוא ייצג את כולנו בלוויה.

   

חברים מספידים את רפי:

יוסי דוד: 

רפי שפירא - מחנך, שכן, חבר.

  

 

 

 

 

 

לקריאה: להקליק על הכתבה.

הרשימה פורסמה בעיתון ה.ל.לתון,  אוגוסט 2008 .

 ח. ג.:

למי שלא יודע, רפי היה האדם שעזר ליוצאים בתחילת דרכם שנים רבות לפני שהל"ל הוקמה.
הוא סייע רבות הן כדמות אב והן כמורה רוחני וכמובן לא חסך זמן ומרץ בכדי לעזור.
ביתו היה תמיד פתוח (ותיקים כמוני יודעים זאת) וליבו אפילו יותר.
בתחילתדרכה של הל"ל היה רפי המקשר בין העמותה לבין הקיבוצים ורבים (כולל אנוכי) חבים לוזאת.

אבדה קשה היא לנו.

 

עלה שעף ברוח (כתב בפורום תפוז):  

בתקופה מסוימת קראו לו האבא של היוצאים, אכן איש משכמו ומעלה שאהב לעזור לכל מי שרק היה יכול.
אני זוכר אותו בעשרות מפגשים, תמיד מנסה לעזור ככל יכולתו.

 

אבי, חסיד חב"ד לשעבר:
עבורי, רפי היה פשוט סוג של אבא, שאהב ללא תנאי, לא כמו אמא שלי,
שהאהבה שלה אלי מותנית עד היום רק בזה שאקיים מצוות. רפי סייע בלי תנאים,
ותמיד היה חשוב לו לומר, שהוא לא עוזר לאנשים להיות "חילונים", הוא סיפר שהוא
ממשיך לעזור גם למי שחזר בתשובה, ושגם אם מישהו רוצה לעבור בין להיות
חסיד גור לחסידות אחרת, הוא יעזור לו, כי המטרה שלו היא לתת לאנשים
את התמיכה שהם צריכים כדי לעבור למקום שיותר מתאים להם, לפי מה שהם מרגישים.

אגב, לרפי היתה יכולת ממש להרגיש מה אנחנו עוברים בפנים, גם בלי מילים,
והוא ידע איך לעזור בצורה הכי עדינה, בלי אפילו לנסות לקחת קרדיט על העזרה שלו.
דוגמא לכך היתה בשבת הראשונה שלי מחוץ לישיבה, ההורים שלי חשבו שאני בישיבה בשבת אבל אני נסעתי לקיבוץ, פעם ראשונה לשבת מסוג אחר,,,,

אחרי עשרות שבתות בעולם החרדי, השבת הכי יפה שהייתה לי בחיים הייתה בשבת שרפי ארגן ב"עין שמר", שפתאום הבנתי איך שבת יכולה להיראות.

רפי גם היה בשלן מעולה, לאותה שבת הוא הכין עוף בדבש ויין, ועד היום, לא אכלתי עוף
של שבת טעים יותר.

רפי ארגן לכולנו כניסה חופשית לדיסקוטק של הקיבוץ, כבר הכרתי בקבוצה מישהי מאוד יפה, חוזרת בשאלה כמוני, היה בינינו חשמל באוויר, נורא רציתי לרקוד איתה, אבל לא ידעתי בכלל איך, כנער חרדי לא לימדו אותי איך מזמינים מישהי לרקוד יחד, ובטח לא איך לרקוד. רפי כנראה קלט את מה שאני מרגיש, אז הוא ניגש אלי בעדינות, ואמר לי: "אם אתה צמא, פשוט תיגש לברמן, ותבקש, תגיד גם לזאת שאיתך, שהשתייה היום חופשית"  קשה לתאר איזה חוויה זאת היתה בשבילי להזמין מישהי לכוס מיץ תפוזים,,,
ובלי ההתערבות העדינה של רפי, בדיוק בזמן, לא הייתי אפילו מצליח לחשוב על זה,
מרוב התרגשות,,, הייתי בטח נשאר לעמוד שם תקוע עד סוף הערב, בסוג של הלם תרבותי,,,

רפי, איש יקר, עם לב ענק וערכים של ארץ ישראל הישנה והטובה,
שאהבת העם והארץ היו נרלרגליו, שעזרה לכל יהודי, אבל באמת לכל יהודי,
ללא הבדל, וללא שום תנאי, הייתההשליחות שלו, במשך עשרות שנים.

רפי, מי היה מאמין שתלך מאיתנו כל כךמוקדם,,, רק לא מזמן נפגשנו,,,
ולמרות שאפשר היה לראות שמשהו כואב לך בפנים, אתההמשכת רק
להתעניין ולדאוג לכולם,,,

 

יוסי אופק (כתב בפורום של ה.ל.ל):

רפי שפירא הצד היפה של הקיבוץ

השבוע הלך לעולמו רפי שפירא.
הכרתי אותו לפני הרבה מאוד שנים, וזה היה במפגשי סופ"ש של ה.ל.ל, שבהם הוא היה לוקח חלק פעיל ועוזר באירגון ובביצוע.

בתקופה שהקיבוץ עוד היה קיבוץ הוא אירגן למספר יוצאים להשתלב בקיבוצים.
אני זוכר עדיין את החברים בקיבוץ גשר ותל קציר ועוד.

הוא גם היה אוזן קשבת להרבה יוצאים. באופן אישי מאוד אהבתי את חוכמת החיים שלו, וניצלתי כמה רעיונות שקבלתי ממנו בחיי הפרטיים.

יהי זיכרו ברוך.

---

פן אחר באישיותו הנעימה והנדיבה של רפי הוא אהבתו לספר סיפורים. את האהבה הזו הוא מימש בכתיבת ספרו "מסעותיי אל מחוזות החך".

 

 

 רשמים מסופשבוע פורים – קיבוץ גלאון,  29-28 במרץ, 2008. 

אנשים נפלאים ונרגשים, מהטף ועד הסב, נפגשו בקיבוץ גלאון כדי לחגוג את שמחת החג באוכל, שתייה, ריקודים ומשחקים. 

התכנית כללה את ההנאות האלה:

ביום שישי

התארגנות בחדרים, ארוחת ערב, תחרות תחפושות, מסיבת ריקודים,
שירי קריוקי, שתיה ומאנצ'יס לנשנוש.

וכמובן, קבלת הפנים המסורתית ליוצאים וליוצאות החדשים

שהתקבלו בחום ובשמחה.

 

ביום שבת

טורנירים עם פרסים בענפי ספורט שונים, אסטרולוגים "וקוראים בקפה", סדנת תיפוף על תופי הענק האפריקאים ועל הדרבוקות בלווי צוות "רקדניות בטן", ארוחת שבת עם צ'ולנט אמיתי ו... הביתה.

 

שני חברים משתפים אותנו בחוויות שלהם: 

חיים טובים מספר:   

הבטתי מן החלון , השדות המוריקים התמזגו עם השקיעה המרהיבה ויצרו בנקודת האופק הרחוקה מפגש מדהים של צבעי תכלת ירוק ואדמדם. לבי פעם בחוזקה התרגשות הציפה אותי ועלתה על גדותיה, זה תמיד קורה לי בדרך לפגוש את עשרות חבריי לדרך.
אט אט החשיך לו היום והגענו אל שערי הקיבוץ.

שולחנות עמוסים בכל טוב קידמו את פניי  ,כהרף עין "סידרו" לי מקום פנוי וגם אני סעדתי את לבי בארוחה דשנה . 

לאחר שהלילה פרש את חסותו באופן רשמי, התכנסנו באולם הקיבוץ לתחרות תחפושות מרהיבה.
בזה אחר זה חלפו חובשי שטריימלים ונשים חסודות וצנועות לצד אינדיאנים וספיידרמנים כולם בטוחים בניצחונם..                           
היו שקטפו את הפרס הראשון היו את פרס הניחומים, אני זכיתי בפרס הגדול ביותר- ההשתתפות באירוע עם חבריי היקרים ביותר, אלו שבחרו באומץ רב "להוריד את התחפושות".

מאוחר יותר החלו החברים והחברות לפזז ולרקד לקול צלילי הדיג'יי מי ביחידות ומי בזוגות.. האלכוהול נתן את אותותיו ואף הביישנים שבחבורה רקדו בחסות החשיכה והעשן הסמיך וקיימו

את הנאמר " עד דלא ידע".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   "יוצאים"  מהשגרה

 

 

לילה. התפזרנו לחדרים לשנת ליל.

בוקר. מתנדבים זריזים השכימו קום (10 זה גם מוקדם בשבת..) והעירו אותנו ליום סדנאות.
לאחר ארוחת בוקר עשירה יצאנו לסדנאות שונות, בחרתי ב"מעגל תיפוף". 

ישבנו במעגל התיפוף, היו שבחרו תופים אפריקאים אמיתיים והיו שהסתפקו בתופים מזרחים הקרויים דרבוקות..
המנחה החמיא על הקצב המדהים , החדר רעם בקולות עזים והכיתה כולה צהלה ושמחה.
האמיצות שבינינו יצאו לריקודי בטן סוערים.
משם המשכתי למשחק הכדורגל וצפיתי ב"חסידישע בוחרים" ובבני התורה העילויים לשעבר משחקים כמו מאז מעולם היה הכדור נר לרגלם...
היו שביקרו אצל אסטרולוגים "וקוראי בקפה" שהיו גם הם לשירותי היוצאים, אני הסתפקתי בלימונדה קרה וצוננת.

לאחר ארוחת שבת עם צ''ולנט אמיתי ועוד מטעמים יצאנו חזרה למחוזותינו ירושלימה או תל אביבה.. איש איש לביתו ומשכנו עד למפגש המדהים הבא.

וכאן המקום להודות לצוות הניהול ובראשם אורית רפי יוסי וכל הנשמות הטובות שהשקיעו ימים ולילות לארגון אירוע זה.

לכם התודה והברכה.
אוהב אתכם.                           

 

                    

  

ש. מספרת:   

 

בשעות אחר הצהריים של יום שישי אביבי ואפילו קייצי משהו כאילו התאים את עצמו לשעון הקיץ שהוזז אך בלילה שלפניו, התאספנו לנו יחד בבנייני האומה (בירושלים) ויחדיו עלינו להסעה שתיקח אותנו אל המקום המיוחל: קיבוץ גלאון.

יצאנו לדרכינו כאשר פחות או יותר באמצע הדרך התעוררו 'ויכוחים סוערים' בקרב כמה מהחבר'ה בעניין מיקומו הגיאוגרפי של הקיבוץ אם הוא אכן יחסית קרוב לאזור בית שמש כפי שנאמר לנו קודם לכן או שמא הוא נוטה יותר לדרומה של הארץ.., המסקנה הייתה שככל הנראה לנהג יש חלק בדילמה כי משום מה הוא החליט לנסוע לשם דווקא דרך אזור קרית גת.., יש לציין כי זה היה חלק די משעשע בנסיעה, משהו שלא קורה כל פעם, אולי בהשפעת האווירה הפורימית שהייתה, מי יודע.. J

בסופו של דבר, הגענו לקיבוץ.

מקום יפהפה, צמחיה ירוקה ומלבלבת, אויר נקי, וההרגשה מושלמת.

קבלנו את המפתחות לחדרים ואנו נגררים עם התיקים ותרים אחר החדר המבוקש על מנת להתמקם בו תוך כדי נפנופים לשלום לחברינו התל-אביביים אותם לא פגשנו זה זמן רב.

התארגנות קצרה בחדר המקסים שלנו, טיול קצר והיכרות עם תושבי המקום ואז--- היישר לחדר האוכל לארוחת שישי בערב שכבר מחכה לנו סביב שולחנות ערוכים כל טוב, עם צוות מלצרים אדיבים ונחמדים שמילאו מבוקשנו בשמחה. בסוף הארוחה, חלקנו גם שרנו 'שירי שבת' בצוותא כמסורת 'בית אבא'.

 

 

 

בצאתנו החוצה מחדר האוכל, כבר חיכו לנו בחוץ שולחנות עמוסים באביזרי פורים ועמדת איפור, התחפשנו, צבענו פנים, צפצפנו בצפצפות מחרישות אוזניים וגם קצת התפרענו

ו..יאללה בלאגן: קדימה למסיבה!

 

 

 

              מתנדבות ומתנדבים

 

 

  

 

טקס תחרות התחפושות שפתח את הערב, וגם כמה שירי קריוקי אהובים. אלכוהול, שתיה, כיבוד וחטיפים לנשנש ולהרגיע המאנצ'יס שהשתלט עלינו פתאום..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והכי חשוב מסיבת ריקודים מטורפת עד השעות הקטנות של הלילה שאף הגיעה עד לאוזני השכנים.., מה שמוכיח יותר ויותר ואף סותר את האמרה ש"לא כל יום פורים" כי כנראה שעלינו זה לא ממש עובד. 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

עייפים אך מרוצים עלינו לישון כשעל פנינו נסוכים חיוכים מהיום-לילה החולף ומציפיה לקראת המחר.

 

קמנו לאחר הרבה ניסיונות, שפשופי עיניים אדומות וכוסות קפה חזקים שיאיצו את תהליך ההתעוררות, והגענו לחדר האוכל שם חיכתה לנו ארוחה טעימה, מזינה ומפנקת.

אחר כך, התפזרנו לקבוצות.

התקיימו טורנירים בענפי ספורט שונים במגרשי הספורט שבמקום - כמובן לאלו שעוד נותר בהם כוח לאחר כל הוצאת האנרגיות בלילה הקודם, וכן פעילויות אחרות ורגועות קצת יותר ('רגועות' באופן יחסי כמובן).

היו גם חדרי אסטרולוגיה ונומרולוגיה לסקרנים מבינינו לגבי העתיד המזהיר המחכה לנו...

מבין אלו שבחרו את סדנת התיפוף: הגענו לאולם הגדול, שם התקיימה סדנת התיפוף, שאפפה אותנו במעין הרגשה כאילו אנחנו חלק משבט אפריקאי פרוע / בעיצומה של חפלה מזרחית אותנטית...

הוצאנו שם את שארית הכוחות שעוד איכשהו נשארו לנו, באמצעות תיפוף קצבי על תופי הענק האפריקאים ועל הדרבוקות בלווי צוות 'רקדניות בטן' שתרמו לאווירת החפלה המסורתית ששררה שם.

גם כשהסתיימה הסדנא לא הצלחנו להיפרד בקלות מהתופים ונשארנו שם כדי להתאמן על כמה מהמקצבים שלמדנו.

הגיעה כבר שעת צהריים והתאספנו שוב כולנו בחדר האוכל של הקיבוץ לסעוד את ליבנו באיזה סטייק בשר עסיסי וטוב וכמובן אף לקנח בחמין המסורתי של שבת.

בתום הארוחה, ניגשנו לחדרים לארוז את חפצינו, ומשם אל מתחם הדשא הצמוד, שם התקבצנו לשיחת סיכום של ה-24 שעות החולפות [שנדמו בעינינו כרגע], שגרמה לאווירת אחדות וכמובן לטעם של עוד, לא לפני שאנחנו מודים מקרב לב לכל המארגנים, המתנדבים והלוקחים יד באירוע הכייפי והמושלם הזה שהיה לנו.

עלינו לאוטובוסים, ובדרך חזור בשונה מהלוך נסענו דרך אזור עמק האלה, שלטענתי הוא האזור הכי יפה בארץ. הנופים שנגלו לעיני הקסימו אותי וכבשו את לבי ולא יכולתי להסיר את מבטי מהחלון במשך כל זמן הנסיעה... אוי, כמה יופי שלא נגמר..

 

ובסיכומו של סופשבוע מדהים שכזה ניתן רק לומר שאני נותרת עם ציפייה של טעם של עוד לעוד אירועים מהסוג הזה שאני אישית לא הייתי רוצה שהם ייגמרו לעולם.

  

אוהבת אתכם ה.ל.ל – מתנדבים ויוצאים כאחד.      

 

צילמה: רינה אופיר

  

הסניף הירושלמי גילה דרך מקורית לפרסם את פעילות ה.ל.ל למען היוצאים לשאלה:

ביום שישי בבוקר, על אף הטמפרטורות הנמוכות, התקיים "מיני יריד" במרכז הקהילתי בגבעה הצרפתית בירושלים. ביריד השתתפו תושבי הגבעה הצרפתית אשר פתחו דוכנים ומכרו שתילים, לימונצ'לו ותכשיטים.

 

 

 

גם קבוצה קטנה של מתנדבי הל"ל  ויוצאים לשאלה פתחה שם דוכן לממכר זיתים, לימונים כבושים, חמוצים, סחוג, טאבולה וריבת חלב – הכל מעשי ידיהם של החברים בעמותה.

 

היו מתעניינים והיו קונים וכל מי שהגיע לדוכן קיבל בונוס – את העלון של ה.ל.ל, ובו אפשר למצוא מידע על פעולת העמותה.

 

להתעשר??? לא, זה לא ממש קרה, זהו היריד הראשון שמתקיים בשכונה.

הקור והפרסום המאוחר לא הוציאו את ההמונים מבתיהם, אבל היה זה בילוי של שעתיים נחמדות ביחד, ובסופו גם הצליחו החברים להוסיף כמה שקלים לקופת הסניף.

 

24 בפברואר 08

  

 

חוויות של מתנדבת ויוצאת בערב המרגש

 

 

 

 

 

 

 

 

רינה, מתנדבת ותיקה מספרת:

אני מתנדבת ב-ה.ל.ל כבר 8 שנים וחצי בערך.קצת לאחר שהתחלתי את ההתנדבות התחלתי ללוות את עמוס שהיה לפני גיוס, בכמה חדשים הוא השלים חמש בגרויות.אחר כך שרת בצנחנים והתחיל ללמוד. בימים אלה עמוס סיים תוארראשון בתקשורת והוא חבר בועדת מלגות שלנו.

לפני שש שנים פגשתי את דוד שהגיע לפגישה רכוב על אופניים עדיין בלבוש חרדי. כמה ימים לאחר הפגישה התגייס לשרות צבאי מלא בתותחנים- דוד לומד היום בטכניון.

לפני חודש השתתפנו בחתונה של יוסי - כולנו התרגשנו ושמחנו בשמחתו, אם אפשר היה לתרגם את האושר של יוסי ורעייתו לקרני אור -בטוח שהיינו מסתנוורים.

והיו כאלה שזכיתי ללמד אותם מתמטיקה לבגרות. זכיתי? בטוח, כי לקבל אחר כך - SMS "פישלתי, קיבלתי 95" - זה משהו שעושה לי את היום ואת השבוע כולו.

וישנם גם שרה, שאולי, מרים ורחלי,יוני, אורן, ניסים, אשירה, אלי, ברוך, כמה ישראל הרבה יוסי והמון אבי ועוד רבים שאין ליזמן להזכיר את כולם. יחד אתכם עברתי גם הרבה חששות, דאגות, לבטים, לעיתים מעידות ודמעות, וגם הרבה הצלחות ושמחות.

ולבסוף - גילי שאחרי התכתבות קצרה וכמה שיחות טלפון - לפני חמש שנים נפגשנו בקפה ארומה בתחנה המרכזית באחד מימי ששי קצת לפני כניסת השבת, אז - בתחילת דרכה בעולם החילוני, והיום - כולנו פה נהנה מההצגה שלה.

ואני בטוחה שזו לא המילה האחרונה של גילי על הבמה. כמו שזו לא המילה האחרונה שלרבים מהיוצאים שלנו שאני בטוחה שעוד יגיעו רחוק ונשמע מהם.

אתם כולכם שניחנתם בהרבה חוכמה, עוצמה ואומץ נותנים לי ולכל המתנדבים את הדלק והרצון להמשיך ולהתנדב ב-ה.ל.ל. וזו ההזדמנות להודות גם לכל המתנדבים - הוותיקים והחדשים על ההשקעה ועל העבודה הברוכה שהם עושים - לארק למען היוצאים לשאלה אלא למען החברה כולה.

תודה רבה לכולכם.

 

---

ה.ל.ל חוגגת 16  - sweet sixteen

 כתבה: ש', ירושלמית שמעריכה.

ביום חמישי (3.1.08) של השבוע הראשון בשנה האזרחית החדשה, יום בו ניתן כבר לחוש באוויר ולהריח את ניחוחו המתוק והערב של סוף השבוע הקרב ובא, בשעה 18:00 בערב התכנסנו מספר יוצאים ומתנדבים של ה.ל.ל- סניף ירושלים, במקום מפגשנו הקבוע- בנייני האומה.

מיהרנו לעלות לאוטובוס כשאנו מכורבלים ומסורבלים היטב בניסיון להתגונן מפניו של הקור הירושלמי העז והחודרני ששרר ואנו עושים את דרכינו לעבר לב לבה של רמת אביב ג' (בתל-אביב, איך לא?) במטרה להשתתף כמובן בערב הוקרה למתנדבים ולתומכים ב-ה.ל.ל.

בדרך, את הקור החליף גשם מיוחד כזה שמבשר את קרבתנו לעיר הגדולה- תל אביב.

הגענו...

למתנ"ס רוזין- מקום קומפקטי, נחמד, עטור צמחיה נאה מבחוץ ואנו מנתבים את דרכינו בריצה קלה אל תוך המבנה להסתתר מפניו של הגשם.

כשנכנסנו פנימה חיכה לנו מזנון עם עוגות טעימות וכיבוד, והכי חשוב שתייה חמה כדי לחמם בה מעט את גופנו הצונן.

התיישבנו במקומותינו, {אני התמקמתי לי בין שורות הראשונות, בשלב זה העפתי מבט חטוף אחורה והיה יפה ומחמם את הלב לראות את האולם בתפוסה מלאה שהמקום כולו גדוש במתנדבים מכל שכבות הגילאים מצעירים ועד מבוגרים מוותיקים ועד חדשים וביניהם מבצבצים גם יוצאים (כמוני למשל) וכולם נראו נרגשים ודרוכים לקראת תחילתו של הערב}

רפי -  רכז סניף תל-אביב נשא דברים ואחריו רינה. בשם היוצאים ברך ישראל ק. (יוצא תל-אביבי), ואת המעגל סגרה ורדה.

היה מרגש לשמוע שזהו ערב ההוקרה הראשון מאז 16 שנות פעילותה של עמותת ה.ל.ל "sweet sixteen" הלא כן?! 

לאחר הטקס והענקת זרי פרחים, עלתה לבמה גילי ששיתפה אותנו במסעה המרתק מ'בני-ברק לאלנבי' שהתבסס בעיקרו על ספרים מהותיים ובעלי משמעות בחייה תוך כדי שהיא מציגה לנו את הספרים עצמם ואף ממחישה לנו קטעי קריאה ומשפטים נבחרים מתוכם.

היה שווה לבוא, היה מרגש, רק עכשיו הבנתי כמה מתנדבים ותומכים יש לעמותה החשובה הזו - ה.ל.ל ואיך כל אחד תורם את חלקו שלו שאולי לפעמים נראה קטן ומזערי אבל בשבילנו הוא יכול להיות משמעותי ומשפיע. 

מתנדבים יקרים, חזקו ואמצו והמשיכו לתרום לנו את שביכולתכם.

הנחת הכי גדולה שלכם היא לראות אותנו היוצאים מסתדרים באורח החיים שבחרנו לסגל לעצמנו בזכותכם! 

תודה...! 

בברכת חזק ואמץ,
ירושלמית שמעריכה.

כמה ימים לפני המפגש קיבלו כולם אימייל דואג מרחלה:
יוצאים/מתנדבים יקרים שלום רב,
לאלו מכם שמגיעים למסיבת החנוכה בירושלים/מגדל דוד ביום שבת זו 8.12.07 - אנא דאגו ללבוש חם - מעילים וכדומה -  

בירושלים בשעות הלילה קרררררר.....

 

ואכן, התלבשנו חם.
וכשטיפסנו במדרגות אל התצפית מהמגדל במצודה, שמחנו שהיינו עטופים היטב. אם כי, עדיין חלקנו רעד מקורררררר.

 

 

 

 

רשמים ממסיבת חנוכה

מספרת: רחלה

 

ושוב יצאנו לדרך.. החבריה הגיעו בזמן למקום האיסוף בת"א פרט ל-3 דרדקים שהזמן עצר בשבילם. הגענו בשלום לעיר הקודש, חיפשנו בתחנות של בנייני האומה עוד 4 יוצאים ובשוּשוּ שאלנו כל עובר אורח: "אתה למגדל דוד?" ובא לציון גואל.

במגדל דוד חיכה לנו בקפטריה כיבוד טעים ובעיקר הסחלב החם, המחמם הרשמי של החורף אשר השיב את נפשנו.

חזקי בירך על נרות החנוכה והקהל ענה בעוז "אמן", אורית חילקה את מעות החנוכה (השליש השני של המלגות) והחברה היו מבסוטים ונינוחים.

התפלגנו ל-3 קבוצות והתחלנו את הסיור במגדל דוד, ומה להגיד לכם, זו לא הפעם הראשונה שאני במגדל דוד אבל הפעם העיר היתה עטויה אורות, נוף מדהים של העיר העתיקה - בית שמואל וכיפת הזכוכית שלו, מלון המלך דוד, כיפת הסלע.

בדרכנו לאוטובוס הצצנו בקרדו החדש במתחם ממילא. בקיצור חוויה מדהימה ביופיה.

היה ערב נהדר -יישר כח למארגנים וליוזמי האירוע. חזרנו לגוש דן שבעים, נרגשים ומאושרים.

 

התמונה שלא צולמה  

מספר: חיים טובים

אמש למרגלות "מגדל דוד" שבירושלים, נפגשו עשרות מכבים ומכביות שלימינו.
גיבורים וגיבורות שהנס הפרטי של חנוכה הוא סיפורם האישי , מעין התגלמות של ניצחון הרוח והגבורה האישית מול המהמורות והקשיים בדרכם אל החרות, אל האושר האישי, אל ההתפתחות של אישיותם מול זכרונות של העבר.
לא דומה סיור שערכו עוד בהיותם "בעולם ההוא" טרם נולדו לחופש, לסיור הנוכחי והבלתי מצונזר כבימי קדם.
נזדמן לי לשמוע סיפור אישי ומטלטל של יוצאת טרייה בדרכי תל אביבה, ראיתי בעיניה אושר ותקווה, רצון להשתלב בחברה החופשית לאחר שהיתה במשך שנותיה הקודמות זרה בגוף של עצמה, חיה במעין קונכייה לכאורה חמימה אך קשוחה ושמרנית עד להחרידמבפנים. נכונו לה קשיים בהמשך הדרך אך סמוך ובטוח אני בכוחם ומרצם של היוצאים והיוצאות של ימינו מול הקשיים בדרך הפתלתלה ורבת המכשולים אל האושר.

הבטתי לעבר ירושלים המוארת, אל הכנסיות המסגדים ובתי הכנסיות, התפעלתי מיופיה, נשמתי את האוויר הצח והמשכר, דמעות עלו בעיניי אך כמעט קפאו על שמריהם מן הקור, נזכרתי בימיי כבחור צעיר שמדי פעם "יצאתי להתבודד" בסימטאות העיר העתיקה בין האבנים מלאי הסודות, בין הצריחים הגבוהים שסוככו עלי וסתירו את הגיגי ליבי, את רצוני לחיות את העתיד אך לא לאבד את העבר מלא הקסם והסודות.

כל כך רציתי להשקיף על ירושלים מלמעלה אך להיות עם שתי רגליים על הקרקע, קרקע המציאות. ואמש היה לי העונג להיות שם סמוך ובטוח בתפנית חיי בדרך בה בחרתי, בשילוב חיי אושר רוחני חופשי ומשוחרר מדעות קדומות, לכבד את המאמינים והכופרים את האמיצים והחלשים.

ירושלים עירי האהובה איתךמרחוק לעולם.

ותודה לעמותת ה.ל.ל שהשקיעה בערב ערכי זה.

 

 

 

 

 

 

אור בחצר מוזיאון מגדל  דוד

 

 

צילמה: רינה אופיר