מושגים מהעולם החילוני

אבולוציה

אולי לא כל כך נעים לחלק מאיתנו לשמוע, אבל כנראה שמוצא הקופים ובני האדם הוא מאותה חיה קדמונית. אין זה אומר שבני האדם התפתחו מקופים, אלא, שלשניהם יש אב קדמון משותף. רעיון זה נובע מתורת האבולוציה המסבירה את מוצא המינים ואת ההתפתחות הביולוגית.

המילה אבולוציה מתארת מצב של התפתחות ושינוי של דבר מתוך דבר. לעומת זאת, הדתות המונותיאיסטיות (דתות המאמינות באל אחד - יהדות, נצרות ואיסלם) מסבירות את קיומן של כל צורות החיים, כולל האדם, כתוצאה של אירוע חד פעמי שקרה לפני אלפי שנים - הבריאה. במאה ה-19 מדען בשם צ'ארלס דארווין טען שיצורי החיים לא נוצרו בבת אחת, אלא בתהליך התפתחות בן מיליוני שנים.  לדידו, מדובר בתהליך ביולוגי של שינויים גנטיים (שינויים במבנה התא) במינֵי אורגניזמים (יצורים חיים), המתרחשים בהדרגה במרוצת הדורות. השינויים הם בתכונות החיצוניות, התפקודיות וההתנהגותיות. שינוי נגרם במקרה. השינוי המקרי באורגניזם גרם לו להיות מתאים יותר לסביבתו, כלומר לשרוד טוב יותר מהאורגניזם שלא השתנה.  לתופעה זו קוראים ברירה טבעית.

לדוגמא: דובים שחיים באזורים מושלגים הם לבנים וכך הם יכולים להיות בלתי נראים לטורפים שלהם ולנטרפים על ידיהם.  דובים חומים לא הצליחו לשרוד באזורים המושלגים וכשנולד במקרה, דוב חסר פיגמנטים (לבן) הוא הסתגל הרבה יותר טוב לסביבה המושלגת. 

תורת האבולוציה מוכחת היום יותר ויותר ומקובלת על רוב הציבור החילוני המשכיל.

ראו בויקיפדיה: אבולוציה

 

אחר (ה"אחר", ה"שונה")

אחת מאבני היסוד הרצויות בעולם החילוני היא שלכל אדם זכות לחיות בדרך החיים אותה בחר לעצמו. אין לאיש זכות למנוע מהשני לחיות על פי אמונתו ומנהגיו וגם אין לשלול את זכותו של אדם לזהותו.

עם זאת, לכל חברה יש "אחר" - אדם חריג, שונה או יוצא-דופן. לכל חברה אמות מידה המקובלות עליה, המגדירות מהי התנהגות רצויה ומהי התנהגות חריגה, וכן מהן התכונות של האנשים המקובלים בחברה, ומי הם האנשים שאינם מקובלים.

 

את החורגים מהמקובל אפשר לחלק לכמה סוגים: 
א. אנשים החורגים בדעותיהם, באמונתם ובאורח חייהם, מאלו של הרוב.
ב. אנשים ממוצא אחר, שאינו זהה למוצא של קבוצת הרוב. 
ג. אנשים פגועים מוסרית (עבריינים או פושעים).

ד. אנשים בעלי מום גופני, נפשי או שכלי. 
 

האנשים ה"אחרים" או ה"שונים" לא פעם מוקעים אל מחוץ לחברה.  

מאז ימי קדם בני האדם חיו, התפתחו, יצרו ופעלו כשהם מצויים במסגרות חברתיות אלו ואחרות (משפחה, שבט, כפר, עם). משום כך, נדרשה מהם תמיד התייחסות לשאלת הגדרת הקבוצות אליהם הם שייכים ובהם הם חברים, או במילים אחרות זהותם החברתית. אחד האופנים האנושיים  של הגדרת הזהות הוא מנגנון השלילה. זהו הצד המבחין בין החברה "שלי"  לבין קבוצות האחרים, בין "אנחנו" לבין "כל מי שאינו אנחנו", כלומר "הם".

יש מספר אופני התייחסות והתנהגות כלפי ה"אחרים":

- פחד מהאחר ולכן יצירת הפרדה מוחלטת בינו לביני.

- שלילה מוחלטת של האחר והתייחסות אליו כאל הרע, וכתוצאה מכך מאבק ואפילו מלחמה נגדו. 

- אפשרי גם דיאלוג עם האחר, מצב בו חברי שתי הקבוצות מכירים זה בזה למרות זהותם השונה. הם מגלים פתיחות כלפי הזהות האחרת, נכונות ללמוד עליה ולחיות לצידה ברמות שונות של שיתוף פעולה.

ככל שאנשים יותר חופשיים ופתוחים בדעותיהם ומבינים שכולנו בסופו של דבר יש בנו גם מן ה"אחר", הם מוכנים למצב של קבלה ודיאלוג עם "אחרים". זהו מצב רצוי בחברה חילונית, אבל אין זה אומר שאין סטריוטיפיזציה (הצמדת תוויות) ואפילו אפליה של קבוצות כמו: חרדים, שמאלנים או ימניים, ערבים, נשים, עולים חדשים, נכים, הומוסקסואלים, עניים, פגועי נפש וכו'...

 

אחריות

אדם החילוני גורס כי רק האדם בעצמו אחראי למעשיו, אין שכר ועונש מידי השגחה עליונה ולכן עליו ורק עליו, לקחת אחריות על מעשיו ומחדליו.

אחריות אישית מתבטאת בגישה אקטיבית לחיים, בניגוד לגישה פאסיבית. לדוגמה, כאשר מתעוררת בעיה, אנשים אשר לוקחים אחריות אישית שואלים : "מה אני יכול לעשות? איזה אפשרויות אפשריות עבורי? מה לא לקחתי בחשבון? איפה טעיתי בחישוב? איך אני יכול לתקן את המצב?" הם אינם מוחים ומתלוננים, הם באוריינטציה של פתרון. בכל ארגון ישנם שני טיפוסים בהקשר זה: אלו המחכים שמישהו אחר ימצא פתרון ואלו הלוקחים אחריות למצוא אותו.

לפניכם דברים שאמרו פילוסוף צרפתי וסופר ישראלי חילוניים על אחריות:

ז'אן פול סארטר (פילוסוף צרפתי) גרס כי להיות אחראי פירושו להיות ה"כותב" היחידי של האירועים והסיפור האישי. היחיד יוצר את ה"אני" שלו עצמו, יוצר את העתיד, את הרגשות ואת הסבל שלו עצמו. לפיכך אין להאשים אחרים, אנשים או כוחות, במהלך חיים בלתי רצוי.

היחיד הוא הבורא היחידי. אין שום כוח חיצוני ואין משמעות לשום דבר אלא על ידי נתינת המשמעות על ידי האני.

אחריות = רצון = קיום.

  

ס. יזהר (סופר ומחנך) אמר שאחריות קשורה למילוי חובה, להרגשת חובה ולהירתמות.

אחריות היא מושג יסוד בחיי אדם, בלי אחריות החיים ריקים ואיתה, החיים קשים.

ראו בספריה הווירטואלית של מטח: ז'אן פול סארטר

ראו בלקסיקון הספרות העברית החדשה: ס. יזהר

 

אידאולוגיה

אידאולוגיה (תורת הרעיונות) הינה השקפת עולם רעיונית וכוללת, המאפשרת לאדם להבין ולארגן את העולם שלו ואת כל התופעות סביבו, ולפעול לשינויו או לשימורו.  

לדוגמא: האידאולוגיה הקומוניסטית דוגלת בחברה שוויונית ושיתופית ואלו המקבלים אותה יבקשו להקים לעצמם חברה שכזו ובה לקיים את חייהם.

ישנן אידיאולוגיות חילוניות, כגון: קומוניזם, סוציאליזם, פאשיזם, ליברליזם, קפיטליזם, פמיניזם, שמצדיקות עצמן מבחינה חברתית,  וישנן אידיאולוגיות דתיות, שבהן קיים גם נוסף למרכיב החברתי, כוח העליון - רצון האלוהות.

למאמין באידיאולוגיה , ה"אידיאליסט", מתייחסים בהערכה משום שהוא הולך בדרך שלו, ומוכן לשלם מחיר אישי. יחד עם זאת, יש גם סכנות בהליכה בדרך אחת בלעדית, שכן מצב זה  יכול להוביל לפנאטיות, לקיצוניות ואף לגרימת סבל למי שאינו הולך בה.

כמו כן, אידיאולוגיה  היא מעצם טיבה מערכת סגורה, דוגמאטית ונוקשה, שאינה יכולה להסביר עולם כל כך מורכב ורב פנים כעולמנו.

ראו בויקיפדיה: אידאולוגיה

 

אינטרנט

האינטרנט הוא המצאה יחסית חדשה ומהווה בשביל רבים מקור בלתי נדלה של מידע, תקשורת ופנאי. האינטרנט היא רשת מחשבים בפריסה עולמית. ניתן לקבל ברשת מידע כמעט בכל נושא, לדוגמא: מידע לגבי מחלות ותרופות, נסיעות, מסלולי סיור, לוחות זמנים, ואזורי הפריחה. כמו כן, תלמידים, מורים וחוקרים יכולים להיעזר במאמרים בנושאים מגוונים ביותר על מנת להרחיב את הידע או לכתוב עבודות. 

אולם, הודות לטבעה הדמוקרטי והליברלי, יש באינטרנט גם אתרים בעייתיים רבים הקשורים למין, לעבריינות ולגזענות ושנאה. אדם צריך להחליט ולשמור על גבולותיו מאחר ואין פיקוח על אתרים אלו.  על הורים ומחנכים מוטלת האחריות ללמד את הילדים כיצד צורכים מידע באופן מבוקר ולא נחשפים לדברים מזיקים.

האינטרנט והעולם החרדי:

על אף שמעל פני השטח השימוש באינטרנט נחשב כטאבו ונתפס כאיום רוחני על דרך החיים החרדית, השימוש בו בקרב בני המגזר החרדי הולך וגובר. 

האינטרנט מציב בפני החרדים אתגר שכמותו לא ידעו זה זמן רב. עשרות שנים מגוננת המנהיגות החרדית על אורח חיים אנטי-מערבי באמצעות התבדלות חברתית-תרבותית מהרוב החילוני. והנה, דווקא כשנדמה היה כי החרדיות הצליחה לעצור כמעט באופן מוחלט את בריחת בניה, הגיע האינטרנט וערער מן היסוד את חומות ההתבדלות.

ראו בויקיפדיה: אינטרנט

 

אמונה

אמונה היא ענינו הפרטי של כל אדם.  כל עוד אין האמונה מחייבת את הזולת, משפיעה עליו ופוגעת בו, היא בבחינת "איש באמונתו יחיה" ולאף אחד אין זכות  לאסור או להגביל אותה בשום צורה.

 

בחירה

בעולם החילוני האדם נדרש לעשות בחירות ולקבל החלטות בתחומים רבים.  בוחרים מקצוע, מקום מגורים, בני זוג, תחומי לימוד, חברים, ספרים לקריאה, מקומות בילוי, תחביבים, בגדים וכו'.... 

לפי התפיסה החילונית והדמוקרטית, הבחירה היא אחד מהכלים החשובים המאפשר לאדם להיות אוטונומי ועצמאי.

תהליכי הבחירה וקבלת החלטות אינם פשוטים. קושי רציני הוא הלחץ החברתי, הפרסומת, והוויתור המתבקש כתוצאה מהבחירה.  האדם בעולם המודרני החילוני מצוי בלחץ חברתי, מוקף בגירויים ובהשפעות ונדרש לנווט בתוך ריבוי אפשרויות.

הבוחרים צריכים להכיר את כל פרטי האפשרויות העומדות לפניהם, להפעיל שיקול דעת מתוך מודעות, להבין מה המחיר ומהו הרווח בצד כל החלטה, והחשוב ביותר, להכיר את עצמם ולכוון לבחירה הטובה ביותר עבורם. 

 

ביקורת

אחד המרכיבים החשובים ביותר בכל מבנה חברתי חילוני ודמוקרטי הוא הביקורת והאפשרות, ולעיתים ההכרח, להעביר ביקורת, לתת משוב ולערער על סמכויות. 

מוסדות הביקורת של המדינה, כגון מבקר המדינה, והעיתונות שנקראת לפעמים "כלב השמירה של הדמוקרטיה", מבקרים את מעשיהן ומחדליהן של השלטון ומוסדותיו. 

חשוב שמוסדות הביקורת יקיימו מעקב אחרי יישום דברי הביקורת שלהם, במטרה להביא לתיקון ולשינוי אמיתיים.

לביקורת תפקידים חברתיים חשובים לא רק בתחומי השלטון והציבור, אלא גם בין אדם לחברו, במשפחה, במוסדות החינוך, במקומות העבודה וכו'...

כדי שביקורת תישא פרי ותביא לשיפור ולשינוי, ראוי לה להיות ממוקדת ועניינית, מנוסחת בעדינות, שלא תכלול עלבונות אישיים ושלא תעסוק בדברים שאינם ניתנים לשינוי.

 

דמוקרטיה

דמוקרטיה היא גם אורח חיים וסידרה של ערכים חברתיים, גם שיטת ממשל וארגון חברתי הנהוגה בארצות רבות כולל במדינת ישראל. 

כל אדם שמשתייך לחברה דמוקרטית אמור להכיר את העקרונות, הערכים והנהלים השייכים לדמוקרטיה. לימודים אלה מתקיימים באופן טבעי במהלך החיים ובאופן יותר פורמאלי ומסודר בבית הספר היסודי והתיכון. ידע זה משתייך למקצוע לימודים הקרוי אזרחות.

ישראל היא מדינה דמוקרטית.  דמוקרטיה היא צורת משטר בה השלטון נתון לעם. דמוקרטיה מתקיימת בפועל באמצעות נציגים נבחרים. העם בוחר בגוף מצומצם של נציגים המייצג אותו ומחליט בשמו. בישראל גוף זה הוא הכנסת. בראש הכנסת עומד ראש ממשלה אשר מייצג את המפלגה שנבחרה על ידי כל אזרחי המדינה בבחירות חופשיות לתקופה של ארבע שנים.

הבחירות הן האמצעי לשמירת אופיו של המשטר הדמוקרטי. לכל אזרחי המדינה זכות שווה לבחור את מועמדיהם לכנסת. באמצעות הבחירות ניתן לשנות או להמשיך את ההרכב הקיים של הכנסת.

לכל אזרח מעל גיל 18 הזכות לבחור לכנסת ללא הבדלי דת, גזע או מין, רכוש, השכלה או כל מעמד אחר. לכל אזרח, מעל גיל 21, הזכות להיבחר לכנסת. לכל אזרח הזכות לבחור את המועמד המועדף עליו ביום הבחירות. האזרח מפעיל שיקול דעת במי לבחור - על פי מחשבותיו , רגשותיו ואמונותיו.

לאדם החילוני אין בדרך כלל מנהיג בדמות רב המשפיע על חיי היומיום שלו, שאיתו הוא מתייעץ ושדעתו מחייבת. כאשר המנהיג (ראש הממשלה) כושל, מחליטים על הקדמת הבחירות.

 

הומוסקסואליות

ההומוסקסואליות פירושה קיום יחסים מיניים ורגשיים עם בן זוג או בת זוג מאותו המין.  עד לפני מספר שנים ההומוסקסואליזם נחשב לסטייה והומוסקסואלים ולסביות הוקעו מן החברה וסבלו עד מאוד. לאחרונה השתנה היחס לתופעה בקרב ציבור רחב. מחקרים הראו שזו תופעה טבעית אשר הסיבות לה הן ככל הנראה, שילוב של גנטיקה (תכונות מולדות) וסביבה. להיות הומוסקסואל בוודאי אינו מחלה וגם לא חטא ולכל אחד זכות לחיות את חייו באיזה סגנון שיבחר, כל עוד אינו פוגע בזולתו.

ראו בויקיפדיה: הומוסקסואליות

 

הכרות בנים-בנות

רוב המעגלים החברתיים החילוניים לא נהוגים שידוכים מוסדרים על ידי ההורים וגם לא קיימת מערכת של מדידת האדם המשודך ורמת השידוך על פי יחוסו.

היכרויות מתרחשות במסגרות חברתיות, שבהן בנים ובנות נמצאים ביחד: בתי ספר, תנועות נוער, צבא, מקום עבודה, מועדונים ומסיבות.

היכרויות נוצרות גם דרך יוזמה של חברים ובני משפחה וגם באמצעות אתרי הכרויות באינטרנט ורשתות חברתיות. בצד היתרונות והחופש שבדבר, יש בתהליך זה גם מרכיב של מקריות ומזל ואין הוא פשוט כלל...

 

זוגיות

קשר אינטימי בין אישה לגבר (או בין בני זוג מאותו המין) מתוך אהבה וכבוד הדדי. 

בין הצעירות והצעירים החילוניים מקובל שבתחילת הקשר בני הזוג חיים בנפרד, ולאחר זמן מה הם מחליטים לגור ביחד ללא נישואין. כך הם יכולים לבדוק את מידת ההתאמה ביניהם. 

יש זוגות שלאחר פרק זמן של מגורים משותפים מחליטים להינשא על מנת להקים משפחה, ויש זוגות שמחליטים לפרק את הזוגיות.

ישנם זוגות המרגישים שאין להם צורך בטכס דתי או אחר בכדי למסד את הקשר ומחליטים להמשיך לחיות יחד ולקיים חיי משפחה רגילים ללא נישואין.

 

חופש

כל אדם כמובן שואף לחופש, אבל באותה מידה מפחד מהחופש, מאחר והחופש מלוווה באחריות ובגבולות פנימיים שעל האדם להגדיר לעצמו.

בגילאים מסוימים, בעיקר בגיל ההתבגרות והבגרות המוקדמת, נשים וגברים רוצים להתנסות בחוויות שנמנעו מהם כשהיו ילדים. בנוסף, יש רצון לבדוק את הגבולות והיכולות של עצמי.  מצב זה חיובי ובונה את האישיות, אבל בצידו סיכונים רבים, לפעמים סיכונים שאין מהם דרך חזרה. עישון, שימוש בסמים, התנסויות מיניות לא זהירות וכד'... עלולים לגרום לנזקים עצומים,  כגון: אישומים משפטיים, מחלות ובעיות נפשיות קשות. 

מצבים אלו הם מעין תמרורים שצריכים להבהיר כי לחופש יש גם מחירים וכי האדם החופשי זקוק להרבה כוחות כדי לנסות ולהתנסות מחד, אך לא לעבור את הגבול ולא להסתכן שלא לצורך מאידך.

 

חינוך ממלכתי

מדינת ישראל, מייד עם הקמתה, חוקקה את חוק לימוד חובה המחייב כל ילד וילדה ללמוד במערכת החינוך מגיל 5 – גן חובה.  עד גיל 17 כיתה י"ב.  

לפי החוק, מחויבת המדינה לספק לכל ילדה וילד מקום במוסד חינוכי – גן או בית ספר.   הלימודים עד סיום כיתה י"ב לפי החוק אינם כרוכים בתשלום.

חוק חינוך ממלכתי התשי"ג - 1953 (שעודכן בשנת תש"ס-2000), קבע לא רק את זכות הילדים לחינוך, אלא גם את הערכים ואת הארגון של מערכת החינוך, כמערכת מעצבת את אזרחי העתיד. התכנית לליבה לימודית-חינוכית, נגזרת מחוק החינוך הממלכתי.

 

ילדים חילוניים לומדים בבתי ספר ממלכתיים שבהם לומדים בנים ובנות יחד. 

בגיל 5 לומדים הילדים בגן חובה, שתפקידו להכין אותם ללימודים בבית הספר.  בכיתה א', כלומר בגיל 6, הילדים לומדים קרוא וכתוב ומתחילים את לימודי החשבון.

12 שנות הלימוד מתחלקות כך:

6 שנים בבית ספר יסודי - כיתות א' - ו'. 

3 שנים בחטיבת הביניים - כיתות ז' - ט'.

3 שנים בבית ספר תיכון - כיתות י' - י"ב.

בתיכון התלמידים נבחנים בבחינות הבגרות, ואם סיימו בהצלחה, הם מקבלים תעודת בגרות.  תעודת הבגרות הניתנת על ידי משרד החינוך מאפשרת לימוד בבתי ספר גבוהים - באוניברסיטאות, במכללות ובמוסדות אקדמיים נוספים.

 

בבית הספר הממלכתי לומדים מקצועות רבים ומגוונים שחלקם חובה וחלקם תלויים בהחלטת בתי הספר. בכל המקצועות קימת תכנית ליבה שמחייבת את כולם.

מקצועות הלימוד כוללים: עברית, לשון וספרות, מתמטיקה, אנגלית, גיאוגרפיה, היסטוריה, תנ"ך, מדעים, אומנויות, תקשורת, ספורט, אזרחות, ערבית או צרפתית, גדנ"ע (אימונים טרום צבאיים), לימודי מחשב, פילוסופיה ועוד... 

בנוסף לכך התלמידים משתתפים בשיעורי חברה שבהם מלבנים נושאים חברתיים וערכיים. כמו כן התלמידים יוצאים לסיורים וטיולים ומשתתפים בפעילות חברתית במהלך השנים. 

ברוב בתי הספר מתקיימת מסגרת של מחויבות אישית שבה התלמידים עובדים בהתנדבות בעזרה לזולת בתחומים שונים. 

בתי הספר גם מקיימים מסגרות בהם התלמידים לומדים על זהירות בדרכים, עזרה ראשונה, מיניות האדם, דו-קיום בין יהודים וערבים ועוד פרויקטים ייחודיים רבים.

 

לבוש

למותר לציין כי בניגוד לחרדים, החילונים לבושים בבגדים מסוגים שונים. קיימות אופנות ורבים לבושים לפי "צו האופנה", אולם רוב בני האדם מסגלים לעצמם סגנון לבוש ובוחרים את הבגדים המוצאים חן בעיניהם, אשר ידם משגת לקנותם המותאמים לגילם ולמעמדם החברתי. בגדים אשר לא מכסים את כל חלקי הגוף מקובלים בעיקר בקיץ ואינם נחשבים לבלתי צנועים. בחברה החילונית לכל אדם החרות להתלבש על פי רצונו ולאיש אין זכות להגביל או לדחות אדם בגלל לבושו. למרות האמור במשפט הקודם, יש קוד לבוש מקובל לצרכים שונים ואדם לא ילך לבוש למקום העבודה כפי שהוא מתלבש כשהולך לים. 

בחברה החרדית מקובל להתלבש על פי תקנון לבוש. יש מוסדות בחברה החילונית שגם קובעים תקנון לבוש. למשל בתי ספר מסוימים מנהיגים תלבושת אחידה, כדי למנוע לבוש מהודר מדי, חשוף מדי או מרושל בתחום בית הספר. גם בצבא קיים תקנון לבוש, ולאחרונה יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, קבעה כי על פי תקנון הלבוש החדש בכנסת, תיאסר לבישת מכנסי ג'ינס במשכן.

 

מין

ההתייחסות ל"מין" בעולם החילוני כוללת בנוסף על הצורך האנושי להתקיים ולהוליד, אספקטים של זוגיות, אינטימיות והנאה. חלק ניכר מהחילוניים מקיימים יחסי מין גם מחוץ למסגרת הנישואין ואינם רואים בכך משום עבירה או פגיעה במוסר.

יחד עם זאת, חשוב להבין, כי קיום יחסי מין לפני או אחרי הנישואין, נעשה אך ורק בהסכמה של שני בני הזוג. חשוב גם להבין את מלוא ההשלכות והסכנות של קיום יחסי מין לא מוגנים כגון הריון בלתי מתוכנן ורצוי ומחלות מין. 

בבתי ספר ממלכתיים עוסקים בחינוך מיני, אבל לא במידה מספקת. במסגרות החינוך החרדיים לא עוסקים בחינוך מיני. לכן מומלץ לשאול ולשוחח בפתיחות על הנושא, עם חברים, על בעלי ניסיון ועם רופאים אוו מומחים אחרים בתחום. כמו כן, מומלץ לקרוא חומרי הסברה בתחום – באינטרנט ובספריות.

ראו בויקיפדיה: יחסי מין

 

עצמאות

עצמאות היא עמידה ברשות עצמית ואי-תלות באחרים. מדובר ביכולת בחירה ובשמירה על גבולות בין אישיים. העצמאות הרצויה אינה חופש ללא גבולות, ויש לה ביטויים  ברובד האישי, החברתי והלאומי.

משפחות חילוניות שואפות שילדיהם יהיו בוגרים עצמאיים. לכן, מגיל צעיר מאוד ההורים ואחר כך גם בית הספר ומסגרות חברתיות (תנועות נוער לסוגיהן), מקנים לילדים כישורי חיים הכוללים ידע, מיומנויות וכלים שיכינו אותם לחיים עצמאיים, יעילים ומוסריים בעולם החופשי, בו אפשרויות הבחירה רבות ומורכבות. במהלך חייהם לומדים הצעירים לבצע תפקידים הדורשים אחריות בבית הספר, בבית, מחוץ לבית.

אדם חילוני שואף למצוא עבודה שתספק לו גם הנאה וגם פרנסה, תיתן לו עצמאות ותצמצם את התלות הכלכלית שלו במשפחתו ובחברה.

עצמאותו של אזרח במדינה מקבלת משנה תוקף אם הוא מודע לזכויותיו כאדם וכאזרח. 

 

פנאי ובילויים

שעות הפנאי מוגדרות כזמן שבו אדם חופשי מחובותיו בעבודה, בבית או מלימודים פורמאליים.

עולם הפנאי כולל פעילות בבית, פעילות חברתית, השתתפות בחוגים ובפעילויות מאורגנות ובילוי במגוון רחב של תחומים. פעילויות הפנאי המרוכזות בבית הן: קריאה, האזנה לרדיו, האזנה למוסיקה, צפייה בטלוויזיה, שימוש במחשב, עיסוק בתחביבים ובילוי עם בני המשפחה.

ומחוץ לבית: טיולים, פיקניקים בחיק הטבע, חוגים, קולנוע ותיאטרון, קונצרטים, בתי-קפה, מסעדות, פאבים, דיסקוטקים, מופעי בידור וכד'.

בזמנו הפנוי יכול אדם לטפח את תחביביו כמו ספורט, טיולים, רכיבה על אופניים, מוסיקה וכד'. לכל אחד העדפות והרגלי פנאי שונים.

 

רב תרבותיות 

מפגשים בין קבוצות ממוצא, תרבות ורקע חברתי שונה, שמובילים לעיתים למתח, גזענות וחיכוך חברתי, מאפיינים לא רק את החברה הישראלית אלא גם חברות אחרות בעולם, במיוחד במדינות הגירה. בישראל כארץ הגירה, גדולה השונות החברתית ומצב זה יוצר בעיות רבות ומורכבות. בעבר למשל, היו גילויי התנשאות תרבותית כלפי עדות המזרח שנבעו מן האמונה של חלק מהאשכנזים שתרבותם המערבית היא תרבות מפותחת ומתקדמת יותר מן התרבות המזרחית. עקב כך, העולים בני עדות המזרח, שכן הביאו עימם תרבות עשירה, הגות, שירה, ספרות, פיוט ועוד, לא זכו פעמים רבות לקבל את ההכרה החברתית הראויה. הדרך בה ביקשה מנהיגות המדינה בשנים הראשונות להקמת המדינה להתמודד עם השוני התרבותי והמתחים החברתיים שנוצרו, היא אימוץ האידיאולוגיה  שזכתה לכינוי "כור ההיתוך".

כור ההיתוך שימש כמושג למדיניות שמטרתה, היתה 'להתיך' (לחבר, לבטל) את הרקע התרבותי השונה של המהגרים, העולים החדשים וליצור "יהודי חדש" עם מאפיינים תרבותיים אחידים.  "היהודי החדש" אמור היה להיות בדמותו של"הצבר" יליד הארץ, שתואר כאמיץ, חזק, ותרבותו היא תרבות מערבית. היום מאמינים רבים כי המדיניות הנכונה בחברה רב-תרבותית היא הגישה הפלורליסטית ולא גישת "כור ההיתוך" שלא צלחה.

הגישה הפלורליסטית מציגה תפיסה המכירה בקיומן של ריבוי דעות, אמונות וזהויות ובזכותן של קבוצות שונות לבטא את ייחודן הדתי, תרבותי, לאומי ולקדם את האינטרסים שלהם במסגרת המדינה הדמוקרטית.  מעבר לזכותו של אדם לבטא את ייחודו התרבותי, הגישה מדגישה את היתרונות העצומים בחברה הרב-תרבותית. גיוון ועושר של יכולות וכישורים גורם לחברה לפרוח ולשגשג.

חשוב לציין כי מבחינה עדתית, למרות שיש עדיין כיסים בלתי מבוטלים של אפליה ונפרדות, המצב משתפר והראייה לכך שהיא שלמעלה משליש הזוגות הנישאים בישראל הם זוגות מעורבים מבני עדות שונות.

 

תעודת בגרות

תעודת בגרות היא אישור של משרד החינוך על הצלחה בבחינות הבגרות המעידות על סיום בהצלחה של הלימודים בבית ספר תיכון. תעודה זו משמשת את רוב המוסדות להשכלה גבוהה בבואם למיין את המועמדים אליהם ומקנה זכאות ללימודים במוסד להשכלה גבוהה.

ראו בויקיפדיה: תעודת בגרות

 

שאלות

בעולם החילוני מותר לשאול שאלות ולדון בכל נושא הקשור לתחומי החיים השונים.

 

תקשורת המונים

מעמד התקשורת החופשית בחברה דמוקרטית הוא חשוב מעין כמותו.  תפקידה לדווח על הנעשה בארץ ובעולם באופן שוטף ומתמשך. כמו כן משמשת התקשורת כ"כלב השמירה" של החברה הדמוקרטית. עליה לעקוב אחרי מעשיו של השלטון ולהתריע על מחדליו. 

על התקשורת מוטלת החובה לחשוף עוולות ומצוקות של אזרחים בחברה. עיתונים וכלי תקשורת אלקטרוניים (רדיו וטלוויזיה) משמשים גם ככלי בידורי ולימודי, ועוסקים בכל תחומי חיינו באמצעות כתבות, סרטים ומאמרים.

 

עבודת העיתונאים נעשית בכל רחבי הארץ באמצעות דיווח פתוח וחופשי על המתרחש בכל התחומים. 

התקשורת בארץ פעילה וענפה והיא כוללת: עיתונים, ערוצי רדיו וטלוויזיה ואתרי חדשות רבים באינטרנט.

טענות רבות מושמעות כנגד התקשורת: שהיא עוינת צבורים מסוימים, שהיא אינה אובייקטיבית, שהמניע שלה הוא רווח כלכלי ולא אמירת האמת, שהיא ירודה מבחינה תרבותית וכו'... כך או כך חשוב שכל אזרחית ואזרח יבינו כי ללא תקשורת פתוחה וחופשית נהפוך למדינה טוטליטרית בעלת שלטון דיקטטורי שיכול לעשות בנו כרצונו!   חשוב לומר שלא כל העיתונאים אובייקטיביים, ועלינו ללמוד לסנן דברים, לקרוא בין השורות, ולהבדיל בין דעה וידיעה, בין עובדות לפרשנויות.

ראו בויקיפדיה: תקשורת המונים

 

תרבויות והשפעתן

ככל שחברה יותר פתוחה, כן היא משפיעה על העולם הגדול ומושפעת מתרבויות ברחבי עולם.

בנוסף לתרבות היהודית על גווניה השונים, מתקיימות בישראל השפעות ברמות משתנות של תרבויות קרובות ורחוקות.   ההשפעות הן רבות ומגוונות: השפעה מזרחית, ערבית, ים-תיכונית, אירופאית, אמריקנית, והשפעה של תרבויות המזרח הרחוק.

ההשפעות נוגעות לתחומי חיים רבים: תרבות, דרכי חשיבה והתמודדות, אופנה, אוכל, תקשורת, כלכלה, וסגנון החיים.

בעולם ההולך ונפתח כאשר האזרחים נוסעים לטייל, רואים עולם ופוגשים בני תרבויות אחרות, אי אפשר לעצור תהליכים אלו.  נותר לקוות כי החברה תדע לברור את הדברים המתאימים לה והמיטיבים עימה ולא תאמץ גישות ודרכים מזיקות.

יש לקוות כי ברבות הימים תיווצר כאן חברה בעלת תרבות ישראלית ייחודית - תערובת מושלמת של ההשפעות המתאימות, הרצויות והחיוביות.

 

 


Hillel on Facebook Hillel on Twitter Hillel on Youtube
הקו הפתוח 1-700-70-70-73
שעות מענה

חיפה והצפון / תל אביב

א'-ה' 22:00-18:30 


     ירושלים

     א'-ה' 22:00-19:00 


פניה בדוא"ל
hillel.email@gmail.com